הבלוג שלי

  • אילנית יורמן

החסרון שלי? ובכן.....

עודכן ב: 30 אוק 2018


בדרך לעוד אימון פילאטיס

העבודה הרצינית הראשונה שלי הייתה בתור פקידת הנהלת חשבונות. זכיתי לעבוד אצל אנשים נפלאים, שהכילו אותי ואת השגעונות של מתבגרת בת 17.5. הנכות שלי הייתה בעיניהם non issue, כמו העובדה שאני מרכיבה משקפיים ושמידת הנעליים שלי 42. ואני, בתמורה, הפכתי להם את המשרד למקום יעיל יותר, או כמו שאני אוהבת להגיד ״תקתקתי עבודה״. כשהכרתי את מי שעתיד להיות בעלי הראשון (והאחרון!!!) העבודה הפכה להיות non issue, ומצאתי עצמי בחצי שנה של סקס, אהבה ומשחקי שש-בש. אבל להתפרנס צריך, והתחלתי, לראשונה בחיי לחפש עבודה.

כששואלים אותי למה בחרתי לעבוד בבנק, אני מפנה את המתעניינים אל אותם הימים. היה ברור שלאישה במצבי צריך לסדר עבודה עם ״קביעות״, שתבטיח מקור הכנסה סביר ושלא יוכלו לפטר אותי. גם ככה קשה לסדר לי עבודה, אז לפחות שאם יסדרו, זה יהיה לנצח.

אז הלכתי לראיונות עבודה בכל הבנקים הגדולים. ראיון עבודה לתפקיד טלר בבנק זה הליך חצי אוטומאטי, שבו מוודאים שיש לי תעודת בגרות, ושאני ללא הפרעות נפשיות קשות מדי, והופ - אני זוכה בתפקיד הנכסף של 11 שעות עבודה ביום פיצול, בצירוף לעונג לקבל על הראש מכל עובר אורח שחושב ש״אין מספיק פקידים בבנק, למרות שהוא משלם לנו עמלות מופקעות״. אבל אלי אפילו לא חזרו אחרי הראיון להגיד שלא התקבלתי. כאילו זה מובן מאליו שבחורה עם רגל אחת זה לא משהו שהם לוקחים לעבודה. זה לא שהנכות שלי הפריעה להם, הם פשוט פסלו אותי על חוסר ההבנה שלי של המציאות. והמציאות היא, שלא מעסיקים נכים. נקודה.

בסוף נמצא המלאך הגואל שהכניס אותי לבנק בפרוטקציה. שנים התביישתי בכך, ודאגתי שאף אחד לא ידע. מהשניה שהתחלתי לעבוד לאף אחד לא היה איכפת איך הגעתי, כי מילאתי באושר גדול כל משימה שנתנו לי, כאילו שהייתי במחנה קיץ של הצופים. והייתי מאושרת, כי ידעתי עמוק בפנים שמצאתי את מקומי. ראיתי במטלות האפרוריות קרש קפיצה לקריירה מזהירה.

היי!!! זה באמת קרה בסוף.

פשוט כי אני בחרתי להפוך את עובדת הנכות שלי ל non issue. אנשים שעבדו איתי לא נתנו לי הנחות כי יש לי רגל אחת, ואני מצידי הקפדתי להתרחק מכל מי שחשב שמגיע לי יחס שונה. עבדתי קשה יותר, מכרתי טוב יותר, ונדנדתי למנהל הסניף שלי השכם וערב על קידום. כמובן שבהזדמנות הראשונה שהייתה קודמתי לניהול. אף אחד לא ספר את מספר הרגליים שלי. גם כשהיה צריך ״לתת לי בראש״, לא ריחמו עלי, ואני לא ייבבתי ש״לא עושים דבר כזה לבחורה במצבי״.

ועכשיו, בגילי המתקדם וממרום כסא הגלגלים שלי, אני מזמינה אתכם להזמין ממני הרצאה.

סביר שתרצו לשמוע אותי מרצה בגלל שמדהים מה שעשיתי כאדם נכה. ואני אומרת לכם בהכי אמיתי - ״לחיות באושר״ זה הסיפור שלי.

תבואו ותבינו כמה שזה לא רלוונטי מה נקודת הפתיחה שלך, או כמה רגליים יש לך, אם ההרצאה טובה (והיא טובה) אתם פשוט תצאו יותר מאושרים. נקודה.

262 צפיות
  • Facebook - ilanit yurman
  • Instagram - ilanit yurman
לקבלת הבלוג שלי ישירות למייל, הירשמו
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now