• Facebook - ilanit yurman
  • Instagram - ilanit yurman
לקבלת הבלוג שלי ישירות למייל, הירשמו

הבלוג שלי

  • אילנית יורמן

40 שנים על רגל אחת

ביולי 1979 ישבתי על הריצפה בחדר ושיחקתי. החופש הגדול בין כיתה ג׳ ל ד׳. לילדים יש יכולת לשקוע לתוך עולם משלהם, ולי דמיון מפותח במיוחד. אני זוכרת היטב את הרגע בו שמעתי את קולה של אימי: ״משה, משהו לא בסדר עם הרגל של אילנית״ מאותו רגע התרחש אוסף אירועים שהביא לכריתת רגל שמאל מעל הברך.

מה שלא היה ״בסדר״ ברגל מכונה ברפואה כאוסטאוסרקומה, סרטן של העצם. מחלה שב 1979 סיכויי ההחלמה ממנה היו נמוכים ביותר.

לפני כשנה, מבלי שכיוונתי לכך, החלה שנת התמודדות אישית עם היותי קטועת רגל. שנים ארוכות הסתכלתי על ״חצי הכוס המלאה״. מה יש לי להתלונן? ניצחתי את הסטטיסטיקה.

שנת ההתמודדות התעצמה מרגע שהשתתפתי בכנס הראשון בישראל לאנשים קטועי גפה, שיזמה עמותת ״הצעד הבא״. בחודש יוני השנה מצאתי עצמי בבית מלון באשדוד עם עוד עשרות אנשים במצבי. הייתי בהלם. כל המיוחדות שלי נעלמה. פתאום הבנתי - זאת קבוצת השווים שלי. זה לא היה קל עבורי ועבור חברותי קטועות הרגל שהשתתפו בכנס. כמו לגרד בפצע שהתחיל להחלים, וההתעסקות בו מעוררת מחדש את הכאב.

חצי הכוס הריקה התעוררה לחיים. אותה תחושה כואבת שהכל היה יכול להיות אחרת. שלא זכיתי בחיים, אלא נדפקתי בגדול על ידי מחלה ארורה. זאת לא המחלה והנכות שהפכו אותי לאדם החזק שאני היום, זה הכח והחוזק של הורי ומשפחתי שסייעו לי להגיע לאן שהגעתי למרות הקושי האדיר.

אין ספק שהפכתי את הלימון ללימונדה. בהסתכלות לאחור, קיבלתי תיק מורכב וקשה, והצלחתי לשקם את חיי שוב ושוב ושוב מתוך שאיפה מתמדת למצויינות והתפתחות אישית. ומכיוון שההתפתחות היא אין סופית, אני נמצאת גם היום במהלך תהליכי שיפור עצמי. מנסה כל העת להתבונן יפה ומקרוב על מציאות חיי, ולבחון מהם הכלים שיאפשרו לי להפוך לאדם טוב יותר.

אנסה בחודש הקרוב לשתף בזכרונות וסיפורים מאותן 40 שנים על רגל אחת

9 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now