• Facebook - ilanit yurman
  • Instagram - ilanit yurman
לקבלת הבלוג שלי ישירות למייל, הירשמו

הבלוג שלי

  • אילנית יורמן

הבחירה שלי, חלק ב׳

לתושבי ישראל ניתנת זכות לבחור את חברי הכנסת, לבחור האם או לא לממש זכות זאת, ואת הזכות למחאה במידה והנבחרים פועלים בצורה שגויה.

לי ניתנה הזכות לבחור האם ללכת עם רגל אחת או עם שתיים. מעניין כיצד חופש הבחירה מאפשר לראות יתרונות גם בנכות מקוללת.

מערך השיקום האגרסיבי שפעל עלי כילדה איפשר לי מרווח חופש מצומצם ביותר. הצורה הנורמלית היא דו רגלית, ועלי ליישר קו. להראות, לפחות כלפי חוץ, כאדם שלם. ״מה יגידו השכנים?״ בגרסת הפזיוטרפיסטים והפרוטזיסטים.

ואני דווקא לא ממש היה איכפת לי מה הם יגידו. רק שריטה אחת התקבעה לה בתוך מוחי - לבית הספר הולכים עם פרוטיזה. בכל מחיר. לימים התרחבה ההימנעות וכללה תחומים נוספים. לבריכה הלכתי רק עם בגד שיכסה את הגדם, שלא יראו. בלי הפרוטזה הלכתי עם חצאיות כדי לטשטש את מראה ה״אין רגל״. לעבודה צעדתי על שתי רגליים. תמיד.

עד שבגיל 34 הכרזתי מרד. אחרי 25 שנים של מאבק בחוסר הנוחות המשווע בהליכה עם פרוטזה החלטתי שלא עוד. מהיום אתהלך על קביים בלבד. אני אוהבת את עצמי ואת הגוף שלי, מדוע אני מאלצת את עצמי לסבול? הייתי אדם מבוגר, אמא לשני ילדים, בתפקיד ניהולי בבנק, מקבלת החלטות מיטיבות בבית והקריירה, ורק בעניין מספר הרגליים עודני תקועה.

יצאתי מהבית, בבוקר סתווי בשנת 2004, ונכנסתי לעבודה צועדת על רגל אחת באמצעות קביים. הסרתי את המסכה. מעתה ידעו כולם כי אני אישה קטועת רגל.

כשפתחתי את דלת הסניף הייתי בטוחה כי צוות העובדים יפסיק את עבודתו מתוך הלם. שהמחזה שלי ללא רגל יהיה יותר מדי עבורם. אולי מישהי תתעלף? מישהו אחר יזיל דמעה?

נכנסתי ואמרתי ״בוקר טוב״. לתדהמתי הרבה ענו לי ״בוקר טוב״ והמשיכו בעיסוקיהם.

תחושת הקלה הציפה אותי. הוחזרה לי זכות הבחירה. מעתה לא אלך יותר עם פרוטזה לעולם.

האומנם?

12 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now